לא נכשלתי, פשוט מצאתי 10,000 דרכים בהן זה לא עבד / תומאס אדיסון
אף אחד או אחת לא שש לשתף ברגעי החולשה והכישלון שלו. כמו הפעם הזו בה ניסית ללמד נושא חדש בצורה חדשה וגילית שאף אחד לא מקשיב, או יותר גרוע – שכולם הקשיבו ואף אחד לא הבין.
הפעם הזו שתכננת יחידת לימוד בנושא סבוך, הגעת חדור מוטיבציה לכיתה רק כדי לראות את כל התהליך הפדגוגי מתפרק שלב אחרי שלב. אז מה עושים אחרי? איך אפשר ללמוד מכך כדי להשתפר?
קהילה מקצועית לומדת מציעה את התנאים האידיאליים לשיתוף ודיון על אודות כישלונות ואתגרים חינוכיים. אפשר להשתמש במתווה היוועצות, או במתווה אחר ללמידה מהפרקטיקה, אפשר ללמוד מהצלחות ואפשר גם לחגוג את הכישלונות בסבב שיתוף בסגנון "ערבי החמצה". מודל שמיושם בהצלחה ברחבי העולם, בדרך כלל במסגרת אירוע חגיגי וייחודי.
חשוב להדגיש: זוהי לא שיטה חינוכית סדורה ללמידה מהפרקטיקה, אלא אימוץ של מודל פופולרי לתוך עבודת הקהילה.
מהם ערבי החמצה?
בני האדם מנתחים את הכישלונות שלהם משחר ההיסטוריה, ומנסים ללמוד מהם ולהשתפר. עם זאת, הרעיון לחגוג כישלונות והפסדים בצורה פומבית חדש יחסית והחל במקסיקו ב-2012. המטרה מאחורי התהליך היא ליצור סביבה מקבלת ופתוחה, ומרחב בטוח לשיתוף בכישלונות מקצועיים.
העקרונות לערב החמצה ספורים. ראשית, משתדלים להתמקד בכישלון אחד ולכל משתתף ניתן חלון של שבע דקות בו הוא יכול להציג עד 10 שקפים או דימויים. אחרי הצגת הכישלון מתקיים דיון הכולל שאלות ודיון רפלקטיבי.
נקודות חשובות ביישום "ערבי החמצה":
-
זה קורה לכולם: הנחת המוצא היא שכולם נכשלים, וכי כדאי וחשוב לדבר על אי-ההצלחות שלנו כדי ללמוד ולהשתפר.
-
שיח קהילתי: האפשרות לדבר בחופשיות ולשתף את הקהילה באי-הצלחות דורשת מרחב בטוח, אותו הקהילה יוצרת. בדיון אחרי הצגת הכישלון חשוב לשמור על שפה ביקורתית אך מקדמת, ולא תוקפת.
-
אובייקטיבי וסובייקטיבי: כל אחד חווה את הכישלונות שלו בצורה שונה, נסו לעמוד על הסיבות המדידות לכישלון, כמו גם על הסיבות לתחושה האישית של הדובר.
-
הכישלון המיוחד שלי: מדוע בחר הדובר להתייחס דווקא לכישלון זה?
-
איך נשתפר: על הדיון להתמקד בנקודות מקצועיות בתהליך מהן יכולים חברי הקהילה ללמוד.
-
פירגון מתמיד: לאף אחד לא קל לשתף בכישלונות. הקפידו שהתהליך יהיה חיובי ומחזק.
