מילון מונחים – קהילות מקצועיות לומדות 

מילון המונחים מבקש לארגן ולהגדיר את המושגים והמונחים השונים בעבודתן של קהילות מקצועיות לומדות, כדי לסייע בהובלת השינוי הנדרש בתחום ההתפתחות המקצועית של מורים ומורות בישראל. המילון מסודר לפי ה-א'-ב'.

מעוניינים/ות לתרום ערך או להעיר על ערך קיים? כתבו ל-mendelsj@macam.ac.il

• א-הניעה (a-motivation): מצב שבו האדם אינו פועל כלל או פועל בלי כוונה, תחושת רצון או נכונות להשקיע בדבר מה.
• אחריות קהילתית: ערך מוסרי שמשמעותו היא שהאדם, בהיותו בוגר, חייב לשאת בתוצאות של מעשיו ופעולותיו שלו כלפי עצמו וכלפי חברתו וסביבתו, אם הוא בחר בהם מרצונו החופשי. מודל האחריות בקהילה מתייחס לחמישה היבטים: (1) אחריות של חבר הקהילה כלפי עצמו; (2) אחריות של חבר הקהילה כלפי המובילים; (3) אחריות של חבר הקהילה כלפי הקהילה; (4) אחריות של הקהילה כלפי חבר הקהילה; (5) אחריות של המובילים כלפי הקהילה.
• אי-ודאות פדגוגית (Pedagogy of Uncertainty): פער בין הידע של המורה להתנסות הנוכחית שלו/ה. אי-ודאות פדגוגית היא הזדמנות ליצירת ידע חדש. התמודדות עם בעיות מקצועיות של הוראה יכולה לעורר במורה רצון ללמידה ולשינוי פרקטיקות ההוראה שלו/ה.
• אמון מקדמי: אמון בתכונות כלליות התקפות לכל בני האדם, הנתון להחלטה של האדם, מודעת או שאינה-מודעת, בתכונות כלליות. לדוגמה, אדם עשוי לתת אמון בכך שקיימת אהבה, כלומר להאמין כי בהינתן הכללים הנכונים כל אדם מסוגל לאהבה.
• אמון נרכש: אמון שמניח נותן האמון עקב צפייה במציאות שהוכיחה תכונה מסוימת על דרך האינדוקציה. לדוגמה, אדם חש אמון נרכש כלפי חברו אם חווה חוויות קודמות שבהן חבר זה בא לעזרתו בעת צרה. אמון נרכש ניתן לצמצום או לביטול אם המציאות תפעל על פי חוקיות שונה (לדוגמה, החבר יאכזב).
• ארגון לומד: "ארגון שבו אנשים מרחיבים ללא הרף את יכולותיהם ליצור את התוצאות המבוקשות, שבהם מטפחים דפוסי חשיבה חדשים ומרחיבים, מאפשרים לשאיפות הקולקטיביות להשתחרר, ומקום שבו אנשים לומדים כל הזמן איך ללמוד יחד" (Senge, 1990).
• ביקורת על תהליך הלמידה: שיתוף הפעולה בקמ"ל מתמקד בארבע שאלות קריטיות ללמידה: (1) מה אנו רוצים שכל תלמיד ילמד? (2) כיצד נדע מתי התרחשה למידה? (3) כיצד נגיב כאשר תלמיד חווה קושי בלמידה? (4) כיצד נעשיר ונשפר את הלמידה בקרב תלמידים חזקים?
• בעיות של המעשה (Problems of Practice): גישת למידה מקצועית המבוססת על דילמות ובעיות הכרוכות במעשה ההוראה כהזדמנות ללמידה.
• גבולות המסגרת (Setting): אחד התפקידים של מנחה הקהילה הוא ליצור מערכת הגדרות המשרטטת את המסגרת שבתוכה הקבוצה פועלת מבחינת מטרות, זמן, מקום, תפקידים וכלים. ה-setting מוצג בחוזה בין המנחה, החברים והקבוצה, משרטט את גבולות הפעולה – מה מותר, מה אסור ומה לגיטימי – ומהווה כלי ליצירת ביטחון בשל הוודאות שהוא מקנה.
• גישת עמוד והעבר (Stand and Deliver): פדגוגיה של פיתוח מקצועי המבוססת על העברת מידע וידע מפי מומחה בתחום, ומאפיינת את הפיתוח המקצועי המסורתי.
• גש"ר מאחד: גוף | שכל | רגש | מערכת אמונות | חברה | דמיון – מודל העוסק באופני התמודדות שונים בזמן משבר. פותח על ידי פרופ' מולי להד וד"ר עופרה אילון.
• דיאלוג: דו-שיח/רב-שיח: האופן שבו מתנהלת הלמידה בקהילה. הכוונה היא לשיח מאפשר ופתוח, ולא כזה המבוסס על יחסי כוחות או אגו.
• דיאלוג רפלקטיבי: הדיאלוג המתקיים בין השותפים השונים בתהליך הלמידה. בתהליך העבודה בקמ"ל בולטים בעיקר שני סוגים של דיאלוג: (1) דיאלוג כ"דו-שיח" או "רב-שיח" כללי, רב-כיווני, המעוניין בנקודות המבט של השותפים; (2) דיאלוג כ"חקירה", החותר לתפוקה ולתוצר שיספקו את השותפים (1993 ,Burbules).
• דיגיט (Digit): קהילה דיגיטלית הפועלת בווטסאפ, ומרכזת מובילי ומובילות של קהילות מקצועיות לומדות, אנשי אקדמיה וקובעי מדיניות.
• הוראה מיטבית (Best Practice): למידה המבוססת על מקרים מצליחים (ראו גם "למידה מהצלחות").
• המשתלה: פורום אשר מפגיש א.נשי מטה, אקדמיה ושטח ללמידה שיתופית והעלאת יוזמות חדשות בתחום הקהילות המקצועיות הלומדות.
• הניעה אוטונומית (Autonomous Motivation): הניעה שמגיעה ממקורות פנימיים וחיצוניים; הפרט מזדהה עם ערך הפעילות וחש כי היא מתאימה לערך העצמי שלו.
• הניעה פנימית טהורה (Intrinsic Motivation): מצב שבו האדם פועל מתוך הנאה ועניין.
• הסכמה בקהילה: מושגת כאשר (1) כל נקודות המבט לא רק נשמעו אלא גם נשקלו; (2) רצון הקהילה התקבל אפילו על ידי אלו שבתחילה התנגדו לו.
• הערכה מאוזנת: אסטרטגיית הערכה המבוססת על ההבנה שאין שיטת הערכה אחת שדי בה כדי ליצור את הבסיס הרחב הדרוש לשיפור פרקטיקות ההוראה והאקלים הדרוש לשיפור הלמידה. הערכה מאוזנת משתמשת בכמה מדדים לכימות הישגי התלמידים, ובוחנת גם את הידע ו/או הכישורים שהתלמידים נדרשים להציג.
• הערכה מבוססת פעולה: שיטת הערכה המחייבת את התלמידים להפגין למידה באמצעות הדגמה או השלמת משימה (למשל דיון על אודות מאמר, הצגה בעל פה, שיתוף בבעיות עולם אמיתי, מעבדות או סימולציות). לפני יישום של שיטת הערכה זו בכתה חברי הקהילה חייבים להסכים על הקריטריונים שלפיהם ישפטו את איכות עבודתם של הסטודנטים, ויוכיחו שהם מיישמים את הקריטריונים הללו בעקיבות כדי לייצר אמינות.
• הערכה מעצבת / חלופית (Formative Assessment): גישת הערכה ללמידה המבקשת לקבל תמונה עשירה של למידת התלמיד, ולא רק לפקח עליה. גישה זו מאפשרת למורה לברר את מידת היעילות של ההוראה ואת ההישגים של התלמיד הבודד בה. בקמ"ל עוסקים בהערכה מעצבת בכמה מקרים: (1) כדי לזהות תלמידים המתקשים בלמידה; (2) לספק לתלמידים הזקוקים לכך זמן ותמיכה כדי שיוכלו להשתתף בתהליך עם שאר הכיתה יחד; (3) לתת לתלמידים הזדמנויות נוספות להפגין את מה שלמדו; (4) לשפר את יכולות ההוראה של המורים ברמה האישית והקהילתית.
• הערכה מסכמת (Summative Assessment): הערכה לצורך סיכום שלב למידה או לצורך הסמכה. נעשית בדרך כלל באמצעות מבחן או עבודה ומתבטאת בציון מספרי.
• העשרה (Enrichment): המקצועות הנלמדים באופן מסורתי על ידי מומחים או מורים מקצועיים (למשל מוזיקה, אומנות, תיאטרון או חינוך גופני), והפעילויות המשמשות לעיתים קרובות להעשרת הלמידה.
• הפער בין ידיעה לעשייה: עיסוק בשאלה מדוע הידע על מה שצריך לעשות לא מצליח פעמים רבות להוביל לפעולה או לשינוי (Pfeffer & Sutton, 2000).
• הרחבה: כאשר התלמידים נדרשים להציג שליטה בידע החורג מתוכנית הלימודים או מרמות המיומנות הסטנדרטיות.
• התכווננות לתוצאות: התמקדות בתוצאות, ולא בתשומות או בכוונות. מורים החברים בקמ"ל מחויבים להשגת תוצאות רצויות, ומחפשים ראיות לכך שמאמציהם מניבים את התוצאות שכיוונו אליהן.
• התמדה: תבחין המגדיר ידע ומיומנויות, ואת הסבירות שאלו יישארו אצל התלמידים לאורך זמן – בניגוד ללמידה למטרה מסוימת, מבחן למשל (Reeves, 2002).
• התנגדויות בקבוצה (Pushback / Opposition): התנגדות היא מנגנון הגנה המופעל ברמות שונות של מודעות. התנהגויות אלו משקפות ומביאות לביטוי מילולי או התנהגותי קושי בתהליך הקבוצתי על משמעויותיו השונות. בדרך כלל מקורן בפחד מחשיפה, מחוסר ודאות או מאובדן שליטה, והן יבואו לידי ביטוי כתגובות התנהגותיות של התגוננות, תוקפנות או אי-שיתוף פעולה בשינוי ובלמידה.
• זהות (Identity): מונח בסוציולוגיה ובפסיכולוגיה המתאר את תפיסת האדם את עצמו. הזהות מורכבת מאוסף של תפיסות ואמונות בנוגע ל"עצמי". זהות אישית היא תפיסה סובייקטיבית של המשכיות והתאמה בין הרכיבים השונים באישיותו של האדם, חוויותיו וזיכרונותיו.
• חוזה קבוצתי/נורמות: הנורמות והחוזה הקבוצתי מבטאים את הערכים של חברי הקבוצה והמנחה, ומגדירים את טווח העמדות וההתנהגויות המקובלות והבלתי מקובלות בקבוצה. הם מהווים בסיס לציפיות ההדדיות של חברי הקבוצה ומעצבים את דפוסי ההתנהגות בקבוצה.
• חקר הפרקטיקה: תחום בחקר החינוך המבקש לפתח גישה חקרנית וביקורתית על מלאכת החינוך, וללמוד על אודות עבודת עובדי ההוראה כדי לשפר אותה ולהשתפר בה.
• חקר משותף: התהליך של יצירת הידע המשותף שבאמצעותו משתתפי ומשתתפות הקמ"ל לומדים פרקטיקות חדשות, מכירים/ות מחקרים חדשים בתחום הדעת ומנתחים/ות ייצוגים מעבודת חברי/ות הקהילה.
• חקר שיעור (Lesson Study): שיטה לחקר הפרקטיקה אשר הפכה פופולרית מאוד ביפן. במסגרת השיטה מורים מתכננים שיעור יחד, חלקם מלמדים אותו ואחרים צופים בשיעור ואחר כך נערך דיון רפלקטיבי על אודות מה שאירע בשיעור. בכך עורכים המורים מחקר על פרקטיקות ההוראה שלהם כדי לשפרן.
• חקר הלמידה (Learning Study): שיטה למחקר פעולה משותף המבקשת לשפר את למידת התלמידים על ידי שיפור יכולות ההוראה של המורים. אלו יוצרים יחד ידע תוכן פדגוגי (ע"ע) שמטרתו לסייע לתלמידים ללמוד נושא מסוים.
• ידע לעומת מידע: שימוש בנתונים אשר מייצגים עובדות בודדות לא יסייע לחברי הקהילה להסיק מסקנות או לקבל החלטות מושכלות. כדי שהנתונים יהפכו למידע יש לתת להם הקשר, וזה דורש, בדרך כלל, בסיס להשוואה.
• ידע על הפרקטיקה (Knowledge of Practice): מיקוד בלמידה של מורים סביב למידת תלמידים; מאפיין את הלמידה המקצועית.
• ידע עבור הפרקטיקה (Knowledge for Practice): הקניית המיומנויות והידע הנדרשים כדי להיות מורים טובים יותר. מאפיין את הפיתוח המקצועי המסורתי.
• ידע תוכן (Content Knowledge): כמות הידע והיקפו בתחום דעת מסוים העומדים של מורה. לידע תוכן נדרשת חשיבה כוללת רחבה יותר מאשר הכרת מונחים, והיא כוללת גם הבנה של מבנה תחום הדעת.
• ידע תוכן דיסציפלינרי (Disciplinary Content Knowledge – DCK): ידע התוכן הדיסציפלינרי מתייחס להבנת תחום הדעת ולהוראתו.
• ידע תוכן פדגוגי (Pedagogical Content Knowledge – PCK): מונח שטבע פרופ' לי שולמן. ידע ייחודי להוראה הנוצר על ידי מורים מנוסים, ומשלב ידע בתחום הדעת ופדגוגיה המתאימה לתלמידים בתחומים אלו (מה מלמדים ואיך מלמדים). ידע זה מבדיל בין "הפדגוג" לבין "מומחה התוכן".
• ייצוגי למידה והוראה: כל תיעוד של עבודת המורה בכיתה המשמש להצגה מחוץ לכיתה לצורך התפתחות מקצועית או מחקר. בהגדרה מקיפה מעט יותר, ייצוג הוא "כל חומר המייצג הוראה לטובת הצורך של המשתתפים להגיע להבנה על הסוגיה שדנים בה, לטובת קידום מחקר חינוכי או התפתחות (Herbst & Chazan, 2011, 2).
• יסודות הקמ"ל (קהילה מקצועית לומדת): תהליך העבודה בקמ"ל נשען על משימה המשותפת לחברי הקהילה – שיפור רמת הלמידה של התלמידים. כדי להשיג משימה זו חברי הקמ"ל מגדירים חזון משותף; מפתחים מחויבות קולקטיבית וערכים קהילתיים רלוונטיים, ומציבים יעדים מדידים שיאפשרו לפקח על ההתקדמות.
• יצירת ידע משותף: הפעילות בקהילה מקצועית לומדת מתרכזת בהצבת שאלות מהותיות ובלמידה משותפת של חברי וחברות הקהילה כדי לענות עליהן. תהליך החקר מביא ליצירת ידע משותף.
• ישות קבוצתית: הקבוצה היא מכלול של השפעות גומלין – בין חברי הקבוצה ובינם לבין המנחה, בין היחיד לקבוצה, ובין הקבוצה למנחה. זוהי תנועה המוזנת ומתהווה כל הזמן במרחב המשותף ויוצרת ישות בעלת חיים ושפה משלה.
• למידה: רכישת ידע או כישורים חדשים באמצעות סקרנות ופעולה מתמשכת. זו אחת ממטרות הקמ"ל: חברי הקהילה חוקרים את הדרכים המתאימות והמוצלחות לעידוד למידה בכתה ומקיימים רפלקציה על התהליך.
• למידה היברידית / משולבת (Hybrid Learning): צורת למידה המשלבת כמה מצבי למידה – פיזי/דיגיטלי או סינכרוני/א-סינכרוני.
• למידה חיונית: הכישורים, הידע והערכים החיוניים שעל כל תלמיד לרכוש כתוצאה משיעור או יחידת הוראה.
• למידה מהצלחות: אופן למידה המתמקד בחקירת פעולות מוצלחות בבית הספר/בכיתה במטרה לחשוף את הידע הסמוי (implicit knowledge) שהוביל להצלחה.
• למידה מקצועית (Professional Learning): למידה שמתקיימים בה מודלים חלופיים לפיתוח מקצועי מסורתי. מודלים אלה מבססים את התפיסה ולפיה מורים הם יצרני ידע ומובילי שינוי בנוגע לאחריותם המקצועית ולדרכי פעולתם. הלמידה מתמקדת במיומנויות ובתכנים החשובים לעבודה היום-יומית של המורים ולעבודתם בטווח הארוך.
• למידה פיזיטלית: למידה המתקיימת אונליין, ומשלבת גם את העולם הפיזי שהאדם נמצא בו (ראו גם "למידה היברידית").
• למידה קונסטרוקטיביסטית (Constructivist Learning): למידה המבוססת על אינטראקציה פעילה של כל יחיד ויחידה עם סביבתם הפיזית, התרבותית, החברתית והאידאית, ועל בנייה פעילה (construct) של ידע חדש. בנייה המעניקה לכל אדם משמעות אישית של העולם.
• מהלך "השקפה – מורים מובילים": גוף הפועל במכון מופ"ת ומוביל מהלך ארצי מקיף לשיפור איכויות ההוראה והלמידה באמצעות יצירת תרבות למידה חדשה של מורים. מהלך "השקפה" מרכז את פעילותן של קהילות מורים בית-ספריות ברחבי הארץ.
• מובילים דיגיטליים: מובילי קהילות שהוכשרו להוביל קמ"ל דיגיטלית.
• מוביל/ת קהילה (Community Facilitator): אדם שתפקידו להוביל את הקהילה ולסייע לחברי וחברות הקהילה בקידום מטרות הקהילה.
• מודל Technological, Pedagogical, and Content Knowledge) TPACK): מודל תאורטי המבקש להציע שיטה לשילוב טכנולוגיה בלמידה והוראה, תוך שימת דגש על הפן הפדגוגי, טכנולוגי ותוכני של הלמידה.
• מודל העמיתיות בקהילה – (Community collegiality model): מאפיין של היחסים בין העמיתים בקהילה לבין עצמם, ובין העמיתים לבין הקהילה. לפי אריכא ומרזל (2021), למודל זה חמישה ממדים: ממד המבנה, ממד התוכן, ממד הייצור, הממד הרגשי-חברתי וממד המטא-קהילה.
• מודל ממ"י: מודל לחקר הפרקטיקה של מנחה קהילה. ממ"י – מנחה מתכלל/ת, מחדש/ת ויוזמ/ת.
• מו"פ קהילות מקצועיות לומדות במכון מופ"ת: המו"פ הוקם ב-2016. תפקידיו: הסדרה של קהילות דיסציפלינריות במערכת החינוך בישראל; ניהול פורומים לבעלי עניין במחקר ובהסדרה של הקהילות; הכשרת מנחי ומובילי קהילות מקצועיות לומדות; עריכת מחקר לבחינת ההשפעה של הקהילות על השותפים בהן; ארגון ימי עיון וכנסים בנושא קהילות מורים; ניהול ושיתוף ידע; ועוד.
• מְכֻוָּנוּת לפעולה: התבססות על הנחת היסוד "למידה באמצעות עשייה". כדי שהקמ"ל תהיה אפקטיבית על חבריה להבין כי הלמידה המוצלחת ביותר מתקיימת בהקשר של נקיטת פעולה, ותוך שילוב מתמיד של רפלקטיביות ושיתוף פעולה.
• מורים/מורות בקמ"ל: מורים/ות המלמדים/ות תחום דעת מסוים ומשתתפים/ות בקהילה מקצועית לומדת.
• מחקר פעולה (Action Research): תהליך של חקר משותף שבמסגרתו חברי הקהילה פועלים יחד כדי להשתפר בזיהוי ובפתרון בעיות. שלבי המחקר כוללים: (1) הגדרת בעיה; (2) תכנון ויישום אסטרטגיה להתמודדות עם הבעיה; (3) גיבוש תהליך לאיסוף מידע על האפקטיביות של הפתרון המוצע; (4) איסוף נתונים וניתוחם; (5) קבלת החלטות על סמך הנתונים שנאספו.
• מטרות (Goals): אבני דרך מדידות שניתן להשתמש בהן כדי להעריך את ההתקדמות לעבר מימוש חזונה של הקמ"ל. המטרות קובעות יעדים ולוחות זמנים למענה על השאלות: "אילו תוצאות אנו מבקשים להשיג? איך נדע שאנחנו בדרך להשיגן?". ראו גם "מטרות SMART".
• מטרות למידה (Learning Goals): "חלק מהגדרת משימת הלמידה. יש בדרך כלל מטרות למידה מרובות. מטרת למידה מתוארת לעיתים קרובות כציפיות בדרך להשגת שליטה ביעדי למידה המייצגים את המושגים והמיומנויות האישיים הנדרשים מהגדרת המשימה" (Mattos et al., 2016, pp. 75-76).
• מטרות בנות השגה: מטרות הנתפסות כבנות השגה בידי מי שהגדירו אותן. אלו אמורות ללוות את תהליך העבודה בקהילה בטווח הרחוק, ולסייע ביצירת מוטיבציה ומסוגלות באמצעות הישגים קצרי מועד. ראו גם מטרות SMART.
• מטרות SMART: יעדים אסטרטגיים וספציפיים אשר ניתנים למדידה, בני השגה, מכווני תוצאות ומוגבלים בזמן.
• מינהל עובדי הוראה במשרד החינוך: מינהל במשרד החינוך אשר אחראי לתהליכי הלמידה שעוברים עובדי ההוראה של מדינת ישראל, החל בשלב הכשרתם, עבור בליווי בקליטתם וכלה בלמידה ובפיתוח המקצועי לאורך הקריירה.
• מִסגור (Framing): שיטה לניתוח מצבים המתמקדת ביחסי גומלין חברתיים. מבוצעת באמצעות ניתוח תבניות המוביל להבנה כיצד אינטראקציות שונות מאורגנות מבחינה חברתית. מעקב אחרי תהליכים אלו מוביל ליצירת מבני ידע בקבוצה.
• מסגור מחדש (Reframing): תהליך המאפשר להציע פרספקטיבה חדשה לנושא מסוים ולדון בה. זהו כלי המעודד הרחבה והעמקה בהבנת הסוגיה ובחינת כיוונים חדשים להתבוננות.
• מסוגלות עצמית (Self-Efficacy): תפיסה אישית המשקפת את האמונה העצמית של אדם ביכולתו לבצע את תפקידו. מונח שטבע הפסיכולוג אלברט בנדורה (Bandura).
• מסוגלות קולקטיבית (Collective Efficacy): תפיסה קבוצתית המשקפת את ההתפתחות של קניין ארגוני. אצל מורים מסוגלות זו כוללת ציפיות של מורים בנוגע לאפקטיביות של בית הספר, תפיסת מקצוע משותפת, אמון בארגון ויישום פרקטיקות הוראה. המסוגלות הקולקטיבית היא משתנה מבוסס בית ספר.
• מפמ"ר/ית: מפקח/ת מרכז/ת מקצוע. אחראי/ת מטעם משרד החינוך להוראה וללמידה של תחום דעת מסוים.
• מתווה היוועצות: מתווה המאפשר למשתתפים להרחיב את החשיבה על סוגיה מסוימת. למתווה שתי מטרות עיקריות: פיתוח יכולת של המשתתפים לראות, לתאר ולחדד את הסוגיות והדילמות שהם מביאים, וכן לעזור זה לזה להבין ולהתמודד איתן. שימוש במתווה מסייע לבניית אמון בקרב הקהילה ומאפשר שיח שבו כל המשתתפים חותרים יחד לחיפוש הפתרונות, במקום לקיים שיח "מתלונן" שבו מציינים רשימה של קשיים ובעיות.
• ערכים משותפים (Shared Values): ערכים משותפים הם מהיסודות של הקמ"ל. הם מייצגים את המחויבויות המשותפות שחברי הקהילה (ובעלי תפקיד אחרים) מקבלים על עצמם במטרה להשיג את המטרות המשותפות של הקהילה.
• פחד מהחמצה (FOMO – Fear of Missing Out): הפחד או החשש שאחרים נהנים/לומדים/מבלים בזמן שאני עושה משהו אחר. יכול לבוא לידי ביטוי בקרב חברי קהילה שמחמיצים מפגש או עיסוק בנושא מסוים. לאחרונה נעשה שימוש גם בערך ההפוך – JOMO – Joy of Missing Out: שמחה על ההחמצה, בדרך כלל כתגובת נגד לעומס רב של תכנים ונושאים.
• פיתוח מקצועי (Professional Development): מאפיין את הכשרת המורים המסורתית, הכוללת השתלמויות וסדנאות המתקיימות לרוב במסגרות חוץ-בית-ספריות.
• פרוטוקולים: הנחיות וכללים מוסכמים המקדמים שיחות יעילות ואפקטיביות בנושאי הוראה ולמידה. חברי קמ"ל עשויים להשתמש בהם כדי לקדם פרודוקטיביות. פרוטוקול מגדיר בדרך כלל תפקידים, וקובע מסגרות זמן ספציפיות להשגת המטרות שנקבעו.
• צפיין (Looker): "אורב, עוקב, צופה. גולש בדיון אינטרנטי אך אינו מגיב" (ד"ר טלי גזית).
• צ'ק אין/אאוט (Check In / Out): פעילות המתקיימת בתחילת ובסיום כל מפגש מתוך רצון להיות בקהילתיות, ומטרתה לעודד שיח פתוח ולסכם את הנאמר במפגש. מושגים הלקוחים מעולם "המנהיגות ההשתתפותית".
• קהילה (Community): קבוצה המרכזת א.נשים בעלי/ות אינטרסים ומטרות משותפות יחסי גומלין ורצון להיות בקהילתיות. הקהילה מציעה מטרה משותפת, שיתוף פעולה הדדי ומערכות יחסים תומכות.
• קהילת התנסות (Community of Practice): מונח שאול מתאוריית הלמידה החברתית, המתאר קבוצה של אנשים השותפים לפעילות מקצועית כלשהי. במסגרת הקהילה לומדים חבריה יחד כיצד לבצע טוב יותר את פעולותיהם המקצועיות (Lave and Wenger).
• קהילות חברים נחוצים – Critical Friends Group (CFG): סוג של קהילה מקצועית לומדת (PLC) שמאופיין בשימוש מכוון בשיח מובנה המתבסס על מתווים (Protocols).
• קהילת חקר (Communities of Inquiry): מוגדרת באופן רחב ככל קבוצת אנשים המעורבים בתהליך של חקירה אמפירית או מושגית.
• קהילות מורים (Teacher Communities – TC): מסגרת ללמידה מקצועית של מורים שבה הניסיון האישי של המורים והצרכים הפרקטיים שלהם מובאים בחשבון כחלק בלתי נפרד מתהליכי הפיתוח המקצועי.
• קהילות מוכוונות אג'נדה (Member-oriented communities with pre-set agenda): נוסדות לרוב על ידי מנהלי בתי הספר, על ידי מורים או ביוזמת חוקרים. קהילות אלו שואפות להתקיים לאורך זמן. הן ממוקדות בצורכי המשתתפים ונשענות על ניסיונם של המורים כמקור ידע עיקרי.
• קהילות מתפתחות (Formative TCs): קהילות שבהן היעדים ותוכנית העבודה נקבעים במהלך פעילות הקהילה, והם אינם מוגדרים מראש.
• קהילה מקצועית לומדת דיסציפלינרית (קמל"ד): קהילה מקצועית לומדת המשלבת מורים המלמדים את אותו מקצוע/תחום דעת. לקהילה זו יכולת לקדם ולקיים את הלמידה של כל אנשי המקצוע השותפים, ומטרתה הקולקטיבית היא שיפור הלמידה של התלמידים (Bolem et al., 2015).
• קהילת מובילים: הקהילה שבה מובילי הקהילות בתחום דעת מסוים משתלמים ומפתחים יחד, במטרה להציע מתודות ורעיונות חדשים לשילוב בקהילות השונות.
• קהילות פורמליות של מורים (Formal Communities): קהילות שנוצרות בעקבות יוזמות ממשלתיות רשמיות. הקהילות מקיימות מפגשים קבועים שבהם נוכחים מורים וגם מומחים חיצוניים, האחראים להעברת הידע. קהילות אלו נוטות, לרוב, להתפזר לאחר שהשיגו את יעדיהן.
• קהילתיות (A Sense of Community): תחושת השייכות אותה חשים חברי קהילה. התחושה שחברי הקהילה חשובים אחד לשני ולקבוצה, והאמונה המשותפת כי צרכי הקהילה כולה יזכו למענה בשל הפעולה המשותפת (McMillan & Chavis, 1986, 9).
• קומיונולוג: דיאלוג מונחה בקבוצה, המבקש לאמץ אווירה של אחריות, מודעות ומחויבות לתהליך, לשם יצירת מרחב בטוח ומכבד. הקומיונולוג מתבסס על עקרונות של הקשבה אמיתית, אמפתית ומתחשבת (אורלי ורמן, אימגו).
• קמ"ל דיגיטלית: קמ"ל הפועלת בצורה דיגיטלית בלבד, או בצורה היברידית (דיגיטלית ופיזית).
• קנבס קהילה: כלי לבנייה ולהפעלה של קהילה חדשה, וכן לניתוח ולשיפור עבודתה של קהילה קיימת. קנבס קהילה מורכב משלושה חלקים: זהות, חוויה ומבנה.
• קפה עולמי: שיטה שמאפשרת לנהל שיח פתוח ומעמיק סביב שאלה או נושא, ולייצר תובנות חדשות בקבוצות קטנות.
• ראשית – קהילת מחנכות ומחנכים בחינוך היסודי: מרכז מחקר ופיתוח שהוקם במכון מופ"ת בשנת 2020 בהובלת ד"ר רועי בן מנחם ובשיתוף קרן ליאון.
• שינוי מהמעלה הראשונה: חדשנות מצטברת, המהווה את השלב הבא בנתיב למידה מוגדר בתך הפרדיגמות הקיימות. ניתן ליישם את השינוי באמצעות הידע והמיומנויות הקיימים בקרב הצוות. המטרה של שינוי זה היא להשתפר במה שכבר נעשה (Marzano et al., 2005).
• שינוי מהמעלה השנייה: חדשנות המייצגת סטייה דרמטית מהצפוי והמוכר. שינוי ממעלה שנייה נתפס כהפסקת פעולות שנעשו בעבר, אינו עולה בקנה אחד עם הקיים ומאתגר את הפרדיגמות הקיימות. במקרים רבים שינוי זה נתפס כמנוגד לפרקטיקות ולנורמות הרווחות, ומחייב רכישת ידע חדש וכישורים חדשים (Marzano et al., 2005).
• שיפור מתמיד: יישום מתמיד של תהליך עבודה מעגלי של תכנון, עשייה, בדיקה ופעולה שנועד לשפר את התוצאות. בקמ"ל מחזור זה כולל איסוף נתונים על רמת הלמידה של התלמידים, פיתוח אסטרטגיות ורעיונות לשיפור תהליך זה ולהתמודדות עם נקודות החולשה בו, יישום אסטרטגיות ורעיונות אלו כדי לבדוק את השפעת ההתערבות על התהליך, ויישום הידע החדש כדי להמשיך ולהשתפר.
• שיתוף פעולה: תהליך שיטתי שבמסגרתו א.נשים עובדים/ות יחד כדי לחקור פרקטיקות מקצועיות ולהשפיע עליהן, ולשפר את הלמידה האישית והקבוצתית של התלמידים. בקמ"ל שיתוף הפעולה מתמקד בשאלות המהותיות של הלמידה: מה אנו רוצים שהתלמידים ילמדו? כיצד נדע שכל תלמיד/ה אכן למד/ה זאת? כיצד נגיב כשתלמיד/ה מבטא/ת קושי בלמידה? כיצד נשפר את הלמידה של תלמידים חזקים?
• שעיר לעזאזל (Scapegoat): השעיר לעזאזל הוא תופעה מוכרת המתרחשת בקבוצות, ותפקידה לספק לקבוצה פתרון זמני להשלכות של כל הפרטים בקבוצה המכילים בתוכם את אותם צדדים מכוערים. תפקידו של המנחה הוא להסיט את ההשלכות מאדם מסוים ולמקד את הדיון באחריות הקהילה.
• תאוריית ההכוונה עצמית (Self-Determination Theory): תאוריה המדגישה את הנטייה האוניברסלית של האדם לצמיחה ולהתפתחות. התאוריה מסבירה את הנטייה הטבעית של האדם להתעניין, להיות פעיל ולחקור. נטייה זו ממלאת את האדם סיפוק וחיוּת (Deci and Ryan).
• תחום דעת (Discipline/Subject Matter): ידע מצטבר באמצעות מחקר או הוראה ומתמקד בנושאי תוכן ייחודיים. הגדרות תחומי הידע משתנות ומתפתחות עם הזמנים.
• תחקור ייצוגים: ראו ייצוגי למידה.
• תפקידים בקבוצה: התפקיד הוא סדרה של התנהגויות אופייניות אשר חבר הקבוצה ימלא בהתאם למבנה אישיותו. בכל קבוצה יש תפקידים קלאסיים, ובהם הליצן, השתקן, ההססן, המנהיג וכו'. תפקיד מסוים עשוי להיות מגולם באופן שונה על ידי אנשים שונים. כל עוד אין ממלא התפקיד סוטה באופן בוטה מדרישותיו הבסיסיות של התפקיד הקבוצה סובלנית לווריאציות. למעשה, הפרט הוא היוצר את הגדרת תפקידו.
• תתי-קבוצות: היווצרות תת-קבוצות היא חלק בלתי נפרד מחיי הקבוצה. זאת תופעה תקינה בשלבים הראשונים של הקבוצה, שכן היחיד מקבל תחושת ביטחון כאשר הוא נתמך לפחות על ידי אדם אחד בקבוצה. בהמשך התהליך תת-קבוצה עלולה להעכיר את האווירה, משום שרגשות הקנאה והדחייה שהיא עלולה להציף פוגעים בלכידות הקבוצה.