מעורבות מורים היא מושג מעולם המוטיבציה המשקף את המידה שבה המורה בוחר להקדיש משאבי אנרגיה לעבודתו ולתהליכי הלמידה שלו. בעבודת המורים יש היבטים רבים העשויים להגביר או לצמצם את מידת המעורבות שלו. גורמים חשובים ומשפיעים בהיבט זה הם הקשרים ויחסי הגומלין שהמורה יוצר עם עמיתיו ועם תלמידיו.
ארבעת הממדים של מעורבות מורים
קלאסן ואחרים מזהים ארבעה ממדים של מעורבות מורים: (א) מעורבות קוגניטיבית; (ב) מעורבות רגשית; (ג) מעורבות חברתית עם סטודנטים או תלמידים; (ד) מעורבות רגשית עם עמיתים למקצוע. פירוט הממדים מופיע בתרשים 1:
תרשים 1: ארבעת הממדים של מעורבות מורים (Klassen, Yerdelen & Durksen, 2013).
חשוב מאוד להבין את הגורמים המשפיעים על מידת המעורבות של עובדי ההוראה, שכן עובדים ולומדים מעורבים משקיעים יותר בעבודה ובלמידה
מעורבות מורים בתהליכי התפתחות מקצועית
מחקרים אחדים בחנו את הגורמים המשפיעים על מידת המעורבות של מורים בתהליכי התפתחות מקצועית. מתברר שמורים מעורבים מאופיינים במוטיבציה פנימית גבוהה, וזו מתבטאת ברמות גבוהות של עניין, סקרנות ותשוקה ללמידה.
אם כך, אם ברצוננו להגביר את מידת המעורבות של המורים בלימודיהם, חשוב להבין מהי מוטיבציה, ואילו גורמים משפיעים על מוטיבציה של מורים.
מוטיבציה
למושג מוטיבציה יש כמה הגדרות, אולם באופן כללי אפשר להתייחס למוטיבציה כאל תהליך שבו פעילות מכוונת מטרה מתחילה ונמשכת גם כשהיא כרוכה בקשיים, מחירים ואי הצלחות.
בואו נפרק הגדרה זו:
מוטיבציה היא תהליך שבו פעילות מכוונת מטרה מתחילה ונמשכת עד להשגת היעד.
תהליך – מוטיבציה היא תהליך, ולא תוצר. אי אפשר להבחין במוטיבציה במישרין, אולם אפשר להסיק כי היא קיימת על פי הפעילות הנעשית (השקעת מאמץ, התמדה), ועל פי התבטאויות שונות (כגון: "אני מאוד רוצה לעבוד על זה").
פעילות – מקור המילה מוטיבציהmotivation))הוא במילה תנועה (motion). אין מוטיבציה בלי פעילות או עשייה.
מכוונת מטרה – המוטיבציה כוללת הצבת יעדים שמספקים את הדחף לפעולה. אנשים מודעים ליעד שהם מנסים להשיג אותו או להימנע ממנו.
נמשכת – פעילויות המונעות על ידי מוטיבציה נמשכות לאורך זמן.
תאוריית ההכוונה העצמית
אחת התאוריות המבקשות להסביר את מושג המוטיבציה ואת מקורות המוטיבציה היא תאוריית ההכוונה העצמית (Self-Determination Theory, SDT) שניסחו ריאן ודיסי (Ryan & Deci,2000;2008).
על פי תאוריה זו, מוטיבציה אנושית מבוססת על צרכים פסיכולוגיים מולדים ועל נטיות אשר מניעות את הפרט לפעולה. התאוריה מדגישה כי הדרך שבה אנשים מפרשים את האירועים לאור הצרכים הפסיכולוגיים שלהם, היא גורם עיקרי שיכול להוביל להיווצרותה של המוטיבציה הנדרשת לפעולה כלשהי.
סיווג סוגי מוטיבציה לפי תחושות המשמעות והאוטונומיה הנלוות להם
בתאוריית ההכוונה העצמית מבחינים בין מוטיבציה חיצונית, המונעת על ידי סיבות ומקורות חיצוניים, לבין מוטיבציה פנימית טהורה, המתבטאת בפעילות הנעשית לשם הסיפוק או ההנאה הפנימית הכרוכים בפעילות עצמה, ולא למען תגמולים חיצוניים. מוטיבציה פנימית היא טבעית ומלווה ברמה גבוהה של הכוונה עצמית ומתוך תחושת אוטונומיה, והיא איננה תוצר של תהליך הפנמה. המונח "הפנמה" משקף תהליך אקטיבי שבו אמונות, עמדות, ערכים, התנהגויות ואף דרישות שבמקורם הונעו ממוטיבציה חיצונית, נעשים חלק אינטגרטיבי של העצמי (Deci & Ryan, 2000).
ראיין ודיסי (Ryan & Deci, 2008) מתארים סוגים שונים של מוטיבציות, וממקמים אותם על רצף שבקצהו האחד מצויה א-מוטיבציה (a-motivation), ובקצהו האחר נמצאות מוטיבציה פנימית ואוטונומית, ומוטיבציה פנימית טהורה (intrinsic motivation). א-מוטיבציה היא מצב שבו האדם אינו פועל כלל, או שהוא פועל בלי כוונה, ללא תחושת רצון או נכונות להשקעה, גם כשניתנים לו תגמולים. א-מוטיבציה עשויה לנבוע מאי-הכרה במשמעותה או בערכה של הפעילות, מתחושה של היעדר מסוגלות, מחוסר רצון להגיע לתוצר מצופה, או מהצטברות של חוויות שליליות הפוגעות בתחושת המסוגלות והרצון. לעומת זאת, מוטיבציה פנימית טהורה מתקיימת במצב שבו האדם פועל מתוך הנאה ועניין.
אף על פי שנראה כי שני סוגי המוטיבציות הללו מנוגדים לחלוטין, יש עוד הבחנה חשובה ביניהם. תאוריית ההכוונה העצמית מבחינה בין מוטיבציה נשלטת למוטיבציה אוטונומית. מוטיבציה נשלטת מאופיינת בוויסות חיצוני, תחושת כפייה וחוסר משמעות. במצבי מוטיבציה נשלטת ההרגשה העיקרית היא לחץ, ולעיתים קרובות היא קשורה לאמביוולנטיות. הלחץ (או פיקוח/פקודות) המסדיר את ההתנהגות יכול לנבוע מבחוץ (תגמולים או דרישות) או מבפנים (אשמה, בושה, גאווה) (Deci & Ryan, 2000). מוטיבציה אוטונומית יכולה לנבוע ממקורות פנימיים וממקורות חיצוניים, כל עוד הפרט מזדהה עם הערך של הפעילות וחש שהפעילות מתאימה לערך ה"עצמי". מוטיבציה זו מבוססת על רפלקציה עמוקה של התנהגות הפרט. כאשר אנשים מרגישים אוטונומיים, הם תופסים את המקור להתנהגותם ב"אני", וככזאת המוכתבת באופן עצמי. במצב זה אנשים פועלים משום שהם מוצאים עניין או/ו אתגר בחוויית ההתנהגות, או מכיוון שהם מוצאים עניין אישי בתוצר של ההתנהגות עצמה. מוטיבציה אוטונומית מאופיינת בעיסוק בפעילות המלווה בתחושת נכונות, רצון ובחירה מלאה.
תאוריית ההכוונה העצמית טוענת שגם כאשר המוטיבציה היא חיצונית, אפשר להבחין בארבע רמות של אוטונומיה והכוונה עצמית. בתרשים 2 להלן מוצגות הרמות השונות של המוטיבציה, על הרצף שבין א-מוטיבציה למוטיבציה פנימית טהורה. נמצא שמוטיבציה אוטונומית קשורה במידה רבה להתמדה, לתחושת אפקטיביות חיובית ולתפקוד גבוה.
תרשים 2: סיווג המוטיבציות המניעות לפעולה
איך להגביר את המוטיבציה הפנימית?
ריאן ודיסי טוענים כי אפשר להגביר את המוטיבציה הפנימית באמצעות סיפוק שלושה צרכים בסיסיים של האדם, ואלה הם:
- צורך בקשר, בשייכות ובביטחון: צורך שיהיו לנו בחיינו אנשים שאנו חשים כלפיהם קרבה וקשר עמוק ומשמעותי; אנשים שיימצאו לצידנו גם בעת הצלחה וגם בעת כישלון; תחושה שאנחנו מוגנים מפני איומים של פגיעה וסבל רגשי או פיזי.
פעולות לסיפוק הצורך:
|
|
|
|
|
- צורך בתחושת מסוגלות: תחושה שאנחנו מסוגלים לעשות דבר מה שמאתגר אותנו. תחושה כזאת נוצרת מתוך למידה ופיתוח מיומנויות, ומתוך אמונה ביכולת האישית ליצור יש מאין.
פעולות לסיפוק הצורך:
|
|
|
|
|
- צורך באוטונומיה: חופש מכפייה, זכות בחירה, מקום לניווט עצמי. צורך במצפן פנימי – הצורך בגיבוש ובמימוש ערכים ומטרות פנימיות. הערכים והמטרות הפנימיות מובילים אותנו בקבלת החלטות, מעניקים לנו משמעות ומשמשים בסיס להערכה העצמית שלנו.
פעולות לסיפוק הצורך:
|
|
|
|
|
מה יוצא לנו מזה?
המוטיבציה לפעולה משפיעה על התוצרים המתקבלים מהפעולה. כאשר הפעולה נובעת ממוטיבציה פנימית אנו נראה:
- יותר השקעה והתמדה
- יותר גמישות ויצירתיות
- יותר הפנמה של התנהגות רצויה
- יותר הנאה ועניין
- יותר בריאות פיזית ונפשית (well-being)
- קשרים בין-אישיים איכותיים יותר
וכפי שנכתב בפתיחת המאמר – יותר מעורבות!
כאשר הפעולה נובעת ממוטיבציה חיצונית או ממוטיבציית ריצוי אנו נראה ונחווה:
- חוויה רגשית שלילית (כעס, לחץ, אשמה)
- היעדר רצון להמשיך לעסוק בפעילות (כדי להימנע מהרגשות השליליים)
- פחות חדשנות ויצירתיות
- פחות גמישות
- מעט הנאה
- פחות נכונות לשיתופי פעולה
- פחות עבודת צוות
איומים על מוטיבציה פנימית
נמצא שיש פעולות שיש להן השפעה שלילית על המוטיבציה האוטונומית/הפנימית, ובהן:
- איומים בעונשים
- תחרותיות
- הערכה מסכמת
- שימוש בשיח שיפוטי
- הנחתות מלמעלה
פעולות אלו עשויות לפגום במוטיבציה הפנימית מכיוון שהן אמצעים של שליטה חיצונית המדכאים אוטונומיה ויוצרים תחושת כפייה.
סיכום
בקהילה מקצועית לומדת יש חשיבות רבה למידת המעורבות של המשתתפים. מידת המעורבות קשורה בקשר הדוק למוטיבציה של המשתתפים להיות פעילים בקהילה.
על פי תאוריית ההכוונה העצמית של ריאן ודיסי יש כמה סוגי מוטיבציה, והם נעים על הציר שבין היעדר מוטיבציה (חוסר פעילות) לבין מוטיבציה פנימית טהורה. ככל שהמוטיבציה פנימית יותר, כך האדם יהיה מונע יותר לפעילות, ייהנה יותר מהתהליך ויהיה מוכן לשתף פעולה עם הסביבה.
כדי לחזק את המוטיבציה הפנימית של חברי הקהילה חשוב לספק להם את הצרכים הבסיסיים שלהם: (א)הצורך בקשר, בשייכות ובביטחון; (ב) הצורך בתחושת מסוגלות; (ג) הצורך בתחושת אוטונומיה.
מקורות
Deci, E. L., & Ryan, R. M. (2000). The "what" and "why" of goal pursuits: Human needs and the self-determination of behavior. Psychological Inquiry, 11(4), 227-268. https://doi.org/10.1207/S15327965PLI1104_01
Klassen, R. M., Yerdelen, S., & Durksen, T. L. (2013). Measuring teacher engagement: Development of the Engaged Teachers Scale (ETS). Frontline Learning Research, 1(2), 33-52. https://doi.org/10.14786/flr.v1i2.44
Ryan, R. M., & Deci, E. L. (2008). A self-determination theory approach to psychotherapy: The motivational basis for effective change. Canadian Psychology/Psychologie Canadienne, 49(3), 186-193. https://doi.org/10.1037/a0012753
