כיצד אפשר להתמודד עם קושי נקודתי של תלמידים בהבנת נושא מסוים? מה עומד בבסיס הקושי הזה? האם הבעיה היא באופן ההוראה? או שישנן תחומים נוספים שחשוב לתת עליהם את הדעת? ובכלל, אילו פרקטיקות עומדות לרשות המורים והמורות בתחום דעת מסוים בבקשם להתמודד עם בעיה זו?
פוסט זה יתמקד בגישת לחקר הפרקטיקה המכונה "חקר שיעור" (Lesson Study) למחקר פדגוגי חינוכי. גישה זו מיושמת בהצלחה רבה ביפן כבר עשרות שנים ונקראת ביפנית "ג'וגיוקנקיו" (Jugyokenkyu) כש"ג'וגיו" פירושו הוראה ולמידה ו"קנקיו" משמעו מחקר.
חקר שיעור מתוארת במחקר כ"מערכת לתכנון ושיתוף פרקטיקות וידע מקצועי במסגרתה מורים לומדים מניסיונם של עמיתים למקצוע באמצעות חקר, תכנון, צפייה ודיון על אודות שיעור שמתקיים בכתה" (Lewis et al., 2009, p. 142).
זו גישה מתודולוגית המקיימת את העקרונות הבאים:
- היא מבוצעת על ידי קבוצת מורים.
- היא עוסקת בפיתוח משותף של שיעור המוגדר על ידי נושא מסוים ולא על ידי יחידת זמן שנדרשת כדי ללמדו.
- התהליך מתמקד בתכנון, הוראה ודיון מסכם ומבוסס על ייצוגי הוראה ולמידה.
בכל מחזור של התהליך ישנו בדרך כלל שיעור המתוכנן על ידי הצוות ומועבר על ידי מורה אחר, בזמן ששאר חברי הצוות צופים בשיעור, מתעדים אירועים משמעותיים ואוספים מידע ותובנות לדיון רפלקטיבי.
הפרקטיקה מורכבת משלושה חלקים עיקריים: תכנון, צפייה ותחקור. היא מתחילה בכך שקבוצת המורים מזהה בעיה או צורך של התלמידים (נניח, קושי בהבנת פעולת התא בגוף האדם). המורים מקיימים דיון מקדים בו הם מנסים לשער מדוע התלמידים מתקשים בהבנת הנושא. הם קוראים ספרות מקצועית בנושא, בוחנים שיעורים שמורים אחרים העבירו ונעזרים במומחה חיצוני/ת שמכיר את הנושא אך לא מלמד בבית הספר. מטרת שלב זה היא לנסות ולנסח מתווה להוראה מוצלחת של הנושא "הבעייתי".
בשלב הבא מתכנן הצוות שיעור המבוסס על המתווה התיאורטי שגיבשו ואחד מחברי/חברות הצוות מלמד אותו. שאר הצוות – ולעתים מורים נוספים – צופים בשיעור המכונה "שיעור מחקר פתוח". מטרת הצוות הצופה היא לא לבחון את המורה, אלא דווקא להתבונן בתלמידים ולנסות למפות נקודות לשיפור השיעור.
בסיום הצפייה מקיים הצוות תהליך רפלקטיבי שמבקש ללטש ולשפר את השיעור שנלמד, מתקן ומחדד את המהלך ובוחן אותו שוב, בהוראה של מורה אחר/ת מהצוות.
כיצד תוכלו ליישם את המודל הזה בקהילה שלכםן?
היישום בקהילה מקצועית לומדת דומה למודל המוצע. ההבדל הוא שהקהילה היא זו שמשמשת כצוות מלווה. בקשו מאחד/ת מחברי הקהילה להעלות נושא לשיעור בו נתקל באתגר. קיימו דיון על הנושא והציעו רעיונות למערך שיעור אפשרי. אחר כך תכננו מהלך שיעור כזה וצפו במורה מעביר את השיעור בזום. לבסוף קיימו בקהילה דיון רפלקטיבי ותחקרו את מה שאירע בשיעור. את התובנות שלבו במערך שפותח וחוזר חלילה.
המערך המצורף, שפותח יחד עם חברי וחברות "המשתלה" כדי שיתאים לקהילות מקצועיות לומדות בישראל, מפרט את השלבים השונים ביישום המודל בקמ"ל.
הסרטון המצורף, של רשת AITSL האוסטרלית, מראה איך מיושם המודל בכתה (בצורה שונה מהמודל המוצע לקהילות).
