מחקר זה דן באתגרים שעמדו בפני הקהילות מקצועיות לומדות דיסציפלינריות (קמל"ד) בישראל, בדרכי התמודדות ובתמורות שחלו בהן עת עברו למפגשים בפלטפורמה דיגיטלית עקב פרוץ מגפת הקורונה במרץ 2020 . מטרת המחקר היא לבחון את הדרכים בהם השפיעה תקופת מגיפת הקורונה והמעבר לדיגיטל על אופן עבודת הקמל"ד, ובפרט על החוסן (Resiliance) , השלומות (Well-Being) ותחושת המסוגלות (Self-Efficacy) של החברים בה ועל תהליכי הלמידה שהתרחשו בקמל"ד. בנוסף בוחן המחקר את השינויים שחלו בתפקיד מנחי הקמל"ד ובאופן בו אלה חוו את השינוי בתפקידם בזמן המעבר לפלטפורמה דיגיטלית.
המחקר נערך במתודולוגיה מעורבת והוא משלב ממצאים משאלון שהופץ בקרב חברי ומנחי הקהילות ומראיונות חצי מובנים עם מנחי קהילות. הממצאים מראים כי הקמל"ד היוו מקור תמיכה משמעותי במורים בתקופת המעבר ללמידה דיגיטלית. מאפייני הקמל"ד איפשרו להן להתאים את הפעילות לצרכי המורים, לאפשר סביבה בטוחה לשיתוף בקשיים ובאתגרים ולקיים פעילות שיתופית לפיתוח תכנים נדרשים וללמידת עמיתים. הצלחת הקהילות ניכרת גם בכך שפעילותן התרחבה בזמן הסגר וחלקן אף הוסיפו מפגשים, בשל הדרישה מצד המורים.
המאמר, המצורף לפוסט זה, פורסם בספר בהוצאת מכון מופ"ת, בעריכת פרופ רוני לידור, פרופ' לאה קוזמינסקי, פרופ' חן שכטר, פרופ' טובה מיכלסקי וד"ר לילי רוסו.
