כמה בדידות יש בתפקיד המורה. זו אמירה שחוזרת על עצמה הרבה במפגשי קהילות המורים.

לרוב, מורה פועלת בכיתה לבד, ולא תמיד יש לה עמיתות להתייעץ איתן. היא בונה את השיעורים לבד, מתמודדת לבד עם תלמידות, תלמידים והוריהם, וגם עם המערכת.

ברור לכולנו שהצורך בשייכות הוא בסיסי.

בפירמידת הצרכים שלו הציב מאסלו את הצורך בשייכות מייד אחרי צרכים פיזיולוגיים ותחושת ביטחון. תאוריית הצרכים של מקללנד [1] הרחיבה את פירמידת הצרכים ומדברת על הצורך בהשתייכות, המאופיין בחשיבות שהאדם מייחס לקשרים בין-אישיים וחברתיים. מקללנד מציג טווח: יש אנשים שהצורך שלהם בהשתייכות חזק יותר מצרכים אחרים (למשל הצורך בהישג ו/או בכוח).

קהילה מציעה מענה משמעותי לתחושת שייכות. זה גם האתגר הגדול: לייצר בין חברי הקהילה תחושת שייכות, כך שירגישו שייכים לקהילה וירגישו שהקהילה שייכת להם ולכולם. שירגישו שיש להם יכולת להשפיע ולשנות את התוכן שיעלה ושאותו ילמדו החברים בקהילה, יכולת להביא מעצמם ואת עצמם כפי שהם, ולזכות בהערכה לא רק ברמה המקצועית.

איך נוצרת שייכות בקהילה?

כמו כל נושא קבוצתי, גם השייכות מורכבת מכמה גורמים ופעולות, אישיות וקבוצתיות.

איתותי שייכות

עוד בטרם נוצרה שייכות של ממש, אפשר להבחין באיתותי שייכות. זהו הגישוש הראשוני אחר שייכות לקבוצה. בספרו הצופן הקבוצתי [2] מציג דניאל קויל את המונח "איתותי שייכות" – אותן התנהגויות המאפשרות ליצור קשר בטוח בתוך קבוצה. התנהגויות אלו, שאפשר לזהות אותן בקרב חברי וחברות הקבוצה, כוללות לרוב קרבה, קשר עין, חקיינות, שפת גוף, תשומת לב, עקביות, ותקשורת של כל אחד מחברי הקבוצה עם עמיתיו. התפקיד של איתותי השייכות הוא לענות על שאלות ובלתי מודעות העולות במוחו של כל אדם המצטרף לקבוצת אנשים:

1. האם אני בטוח כאן?
2. איך ייראה העתיד שלי עם האנשים האלו?
3. האם אורבות לי סכנות כלשהן?

לאיתותי השייכות יש שלושה מאפיינים בסיסיים:

1. אנרגיה: קצת קשה להסביר מהי אותה אנרגיה, אך כשמרגישים אותה יודעים. האנרגיה נובעת מחילופי הדברים בקבוצה; לא רק דיבור של ממש אלא גם מגע, מבט עיניים. במרחב הדיגיטלי זו עשויה להיות תגובה לדברים שאמרתי, המשך התכתבות בצ'אט של הזום, חיוך שאני רואה בזמן שאני מדבר וכו'.
2. התייחסות אישית: מסייעת לאדם להרגיש שהוא ייחודי ומוערך.
3. התכוננות לעתיד: סימנים שמראים לאדם שהיחסים האלו ימשיכו להתקיים.

כשאדם נכנס לקבוצה הוא אוסף איתותי שייכות, בכל פעם עוד ועוד. וכשהם מצטברים הם יוצרים עבורו את המסר שהוא בטוח כאן, בקבוצה. האיתותים מודיעים למוח שהוא יכול להפסיק לחפש ולחוש סכנה, ומעבירים את האדם למצב תקשורת שנקרא ביטחון פסיכולוגי.

וכאן חשוב לשים לב: אין די באיתות אחד או שניים. חבר הקבוצה צריך לקבל איתותים חוזרים ונשנים. אם יפסיק לקבל אותם – תחושת השייכות תיהרס. זה יכול לקרות גם אחרי שנים. אפשר לראות זאת כאשר מצטרפת מסה גדולה של משתתפים חדשים, והמשתתפים הוותיקים מרגישים פתאום לא שייכים. מקומם בקהילה נעשה לא ברור.

מודל השייכות

מודל השייכות של הפסיכולוג אלפרד אדלר עוסק בהיותו של האדם בראש ובראשונה יצור חברתי, ומונה שלושה עקרונות המסייעים לאדם להרגיש שייך:

1. התייחסות אישית: התייחסות אינדיווידואלית לכל אחד מחברי הקהילה. יחס אישי מקנה תחושת משמעות גבוהה ומבסס את החוויה שאני מורגש, חשוב, ובעיקר שייך. לכן נקפיד לברך כל מי שנכנס לזום, ולהתייחס למה שקורה במרחב הפרטי שלו. התייחסות ללבוש או לתסרוקת חדשה, ומתן מחמאות תורמים גם הם מאוד. כמובילי קהילה חשוב שנדע מהם התחביבים של האדם ואילו תחומי עניין נוספים יש לו, כדי שנוכל להתייחס אליהם בהמשך הדרך. במפגש הקהילה נקפיד להקשיב קשב רב לדברי החברים, לחזור עליהם ולהתייחס אליהם גם בהמשך הדרך. אם החלטנו לשנות, להוסיף או לגוון משהו בקהילה בעקבות בקשה של אחד החברים, נציין זאת בפני כולם. אם נפנה אל חבר קהילה באופן אישי, הסיכוי שהוא יביא מקרה או דילמה אל הקהילה יהיה רב יותר מאשר אם נפנה את הבקשה לכלל החברים.
2. ערך: מעבר להתייחסות האישית והדוגמאות שציינו, תחושת ערך נוצרת כאשר קבלת ההחלטות בקהילה היא משותפת ככל האפשר. ככל שהדברים פחות "יונחתו מלמעלה", כך החברים ירגישו בעלי ערך וחשיבות רבים יותר. זה מתחיל מבחירת היום והשעה של מפגשי הקהילה (ככל שניתן); האם החברים מעוניינים לפתוח קבוצת וואטסאפ? גיבוש ההסכם הקבוצתי למפגשים (הסכם שונה לכל פלטפורמה: מפגשים פיזיים, מפגשים בזום, והתכתבויות בוואטסאפ המשותף). האם מפגשי הקהילה יוקלטו? האם ניתן להזמין אל הקהילה אורח מבחוץ? ועוד. שאלות אלו דורשות מאיתנו, המובילים, לסגל מחשבה אחרת, ובכל סוגיה המעוררת דילמה אפשר פשוט לשאול את חברי הקהילה.
3. צמיחה, גדילה והתפתחות: אדלר מדבר על הפן האישי וההתנהגותי, ובקהילה מקצועית לומדת נדבר על צמיחה והתפתחות מקצועית. היתרון הגדול בהתפתחות מקצועית בקהילה הוא שהאדם מתפתח גם בממד האישי שלו כאדם. חברי קהילות מעידים על עצמם שהם עוברים שינוי ניכר מהיום שנכנסו לקהילה ובמהלך חברותם בה. אף שההתפתחות תהיה אישית, נכוון גם להתפתחות קבוצתית משותפת.

תמיכה חברתית

המונח "מירורינג" (Mirroring) הוגדר לראשונה על ידי הפסיכיאטר ז"ה פוקס [3]. לטענתו, אדם רואה לרוב את עצמו, או חלק מעצמו (לעתים קרובות חלק מודחק), משתקף באינטראקציה בין חברי קבוצה אחרים. הוא רואה אותם מגיבים בדרך שבה הוא מגיב, או בניגוד לדרכו.

נוירוני הראי יוצרים סוג של אינטימיות בין העצמי לאחר, והם העוזרים גם לתחושת שייכות או ליצירת קשר עם אנשים בקבוצה הדומים לנו יותר מאחרים. שייכות והשתייכות הן סקאלה הנעה בין התחושה של שייכות לקבוצה גדולה של אנשים (ללאום למשל,) לבין תחושת שייכות עמוקה לקבוצה שהאדם נמצא בה ולכל אחד מהחברות והחברים בה [4].

הטענה הרווחת היא שבמפגש הפיזי בין אנשים התקשורת מורכבת וכוללת לא רק את תוכן הדברים, אלא גם את מבט העיניים, האנרגיה והנוכחות. זאת בניגוד למפגש הדיגיטלי, שבו, לטענת גוטמן, נוצר קשר בלי שנוצר מענה לצורך האנושי בקשר [5]. על בסיס ניסיוננו רב השנים עם קבוצות וקהילות דיגיטליות נאמר בוודאות: אפשר ליצור קשר משמעותי גם בקהילה דיגיטלית, וזאת באמצעות התעניינות אמיתית בחברים, שאילת שאלות עוקבות ומסקרנות על דברים שאמרו, הקשבה לצורכי הקהילה והתאמה של הנושאים העולים בה למה שמבקשים החברים, ועוד.

לשייכות יש משקל קריטי במעורבות של החברים בקהילה. היא המפתח למעבר בין קהילה שהמובילים, בעיקר, הם שמפעילים אותה, לבין קהילה שוקקת שכלל החברים בה מעורבים בפעילותה.

ליאור רותם גורדון, לי-אור סלע | ההיברידיות

[1] McClelland, D. C (1987). Human Motivation. University of Cambridge.

^[2] קויל, ד' (2020). הצופן הקבוצתי: התרבות הארגונית שמאחורי צוותים מנצחים. מטר.

^[3] Foulkes, S. H. (1948). Introduction to group analytic psychotherapy. Karnac

^[4] יקובוני, מ' (2009). אדם לאדם ראי: המדע החדש של תקשורתנו עם אחרים. דביר.

^[5] גודמן, מ' (2021). מהפכת הקשב: העידן הדיגיטלי – השבר והתיקון. כנרת זמורה, דביר.