אהבת את המאמר? ניתן לשתף אותו!

על הוראה וחווית חיים נוגעת. על שאלות ועל עוני,
ועל היכולת להתחיל מחדש

נתנאל הרשקופ – מורה בתיכון דרך אבות,
מנחה קהילות מקצועיות לומדות ב'לב לדעת' וחבר בקהילת דיגיט

למה לנוע? מה דוחף את האנשים לצאת, ליצור ליזום או ללמוד משהו חדש? אכילת מצה כמובן!

המצה נקראת בתורה 'לחם עוני' שהכנתו ואכילתו נובעות מ'חפזון' היציאה ממצרים[1], אך עיון בפסוקים בספר שמות מגלה שהציווי על הכנת המצות קדם ליציאה בפועל שהיתה ב'חפזון'. הסיבה לכך, לדברי האדמו"ר החסידי רבי צדוק הכהן מלובלין, היא שב'לחם העוני' טמון הסוד לרגע של התחלת תהליך ויציאה לדרך. העני מוטרד מתחושת חסרון וצועק את הצורך שלו בהשלמה. כמו ברמה הפיסית, כך ברמה הנפשית והקוגנטיבית: תחושת העוני והחוסר מרעידה את תחושת השובע והאדישות ומייצרת דחיפות להשלמה[2].

הביטוי 'לחם עוני', נדרש על ידי חכמים בגמרא גם כ'לחם שעונים עליו דברים הרבה'[3], כלומר: אומרים עליו את כל ההגדה ומספרים באמצעותו את סיפור היציאה ממצרים. העוני שבראשית הדרך מוביל לתהליך שסופו מענה עשיר ומגוון. ר' צדוק מזהה במבנה הזה תהליך פדגוגי וקושר לו את ההנחיה של חכמים לייסד את ליל הסדר על קושיות ושאלות ('מה נשתנה'…). גם החכמים, זקוקים להיכנס בשאלה אל הלילה הזה, ואם אין מי שישאל אותם, עליהם לשאול את עצמם.

זהו אם כן, המבנה שלפנינו: ה'שאלה' מובילה ל'עוני' שמגביר את הצמא, שמביא להתרחשות חיה, עירנית וסקרנית, ובסופה ניתן לראות דברים חדשים באור חדש[4]. ר' צדוק מאריך להסביר כיצד המבנה הזה מתאר את ההתרחשות בעולמו הפנימי של האדם, אבל אין ספק שהוא משקף נאמנה תהליכים התפתחותיים רבים נוספים[5] ובתוכם שדה החינוך והפדגוגיה.

כידוע, רבים עסקו בנוגע לחשיבות שאילת השאלות בפדגוגיה. וניתן למצוא הדרכות והמשגות חשובות בהיבט של שימוש בשאלות מעוררות עניין ומקדמות למידה, ושל גירוי התלמידים לשאילת שאלות תוך הקניית מיומנויות בתחום זה[6]. בדברים הבאים אבקש לתאר שני 'מפגשים' שלי מהתקופה האחרונה עם שאלות, שהדהדו ישר למעגלי ההוראה והנחיית הקהילות אצלי ועוררו אותי למחשבה.

תנו להם לאכול מצה 1 – מה בעצם אתם רוצים לשמוע?

אחר הצהריים האזנתי להקלטה של הרצאת השראה שנתנה ראשת העיר בית שמש, ד"ר עליזה בלוך, במסגרת סדרת המדריך למהפכן מטעם ארגון ק.מ.ה ומכללת אורנים. את ההרצאה היא בחרה לפתוח בהזמנת שאלות מהמשתתפים. אמנם זה לקח קצת זמן לצאת מהקיפאון וייתכן שאם היה יותר זמן היו 'מתיילדות' להן שאלות נוספות, אך בסופו של דבר נשאלו מספר שאלות שהפכו למעין ציר מארגן של השיחה שלה. היא ציינה במפורש שזהו עקרון חינוכי מכונן מבחינתה – היא רוצה להיות רלוונטית. אגב, ייתכן מאוד שהדברים שהיא דיברה עליהם בפועל הם חלק מרכזי מכל שיחות ההשראה שלה, אבל השאלות המקדימות וההתייחסות אליהן תוך כדי הדברים שדרגו את ההרצאה והפכו אותה למענה לצורך שעלה מהשטח[7].

אין ספק שכמורים וכמנחי קהילות מקצועיות לומדות עלינו לשאול את המשתתפים במה הם מבקשים שהקהילה תעסוק. ייתכן גם, שאם נבקש מהם לנסח את בקשתם לא רק כנושא אלא בצורה של שאלה או התלבטות, הצורך/ה'עוני' יהפוך לנוכח ובהיר יותר ועוצמת המענה תגדל בהתאם.

תנו להם לאכול מצה 2 – שאלה חדשה מאירה באור חדש

איך מתחדשים? איך יוצרים מפגש חדש עם תוכן עתיק, שלעתים אינו חדש ללומד אותו ו'קל וחומר' למלמד אותו?

בקבוצת הווסטאפ של מנחי קהילות 'לב לדעת', התפתח דיון על הוראת תנ"ך באופן חי, ובמסגרתו שיתף אחד החברים בדברים יפים מעזבונה של נחמה לייבוביץ', שפורסמו בספר 'פרקי נחמה':

"אחרי שגמרנו עשרה פרקים בירמיהו, והימים ימי סוף קיץ ת"ש – שנת המלחמה על כל מאורעותיה – ובבואי לבחון את ידיעות תלמידותי… אמרתי לפתוח את התנ"ך ולענות על שתי שאלות:
  1. מה הם לדעתך הפסוקים האקטואליים ביותר ברגע זה בפסוקים האלה?
  2. מה הם לדעתך הפסוקים המעודדים ביותר ברגע זה בפסוקים האלה?
השתרר מצב רוח טוב, התחילו לעיין ולדפדף… שמעתי אחת אומרת בלחישה לחברתה: "צריך לקרוא הכל כאילו מחדש. לא קראתי את הפרקים כלל מצד זה". בעצם, בזה השגתי את מטרתי. היא תקרא את הפרקים שוב 'מצד אחר' מנקודת ראות חדשה, פרטית יותר, וזה הטוב בדבר.
(כאן נחמה מפרטת את מגוון התשובות הגדול שקיבלה)
וכששאלתי אח"כ אם טובה היתה הצגת השאלה בעיניהן…?
ענו: היה קשה מאוד להחליט ולבחור שנים או שלושה פסוקים, כי נתגלה פתאום כי הכל, הכל כמעט כל הפסוקים אקטואליים וכאילו נאמרו לרגע זה" (פרקי נחמה 483-484).

השאלה היא מפתח. איזו דלת אנחנו מבקשים לפתוח? מה נשאל את התלמידים/משתלמים? בשאלת הסבב, בדיון המקצועי או לקראת צפייה משותפת בשיעור או בסרטון, אילו עולמות גנוזים יתגלו?
שאלה חדשה, מפגש חדש, ותשובות הרבה.

 

 

[1] דברים טז, ג.

[2] על משקל דבריו של אלי ויזל. אפשר לומר כי 'היפוכה של הלמידה היא האדישות.'

[3] תלמוד בבלי, פסחים, דף קטו.

[4] בלשונו של ר' צדוק: "זה ענין ספור יציאת מצרים דרך שאלה ותשובה דווקא… ואפילו חכם שואל לעצמו, שהשאלה הוא העוני, ואחר כך 'ענני במרחב יה' הוא הענייה דברים הרבה הנולדת מתוך העוני". (קונטרס 'עת האוכל').

[5] כמו למשל נושא היזמות שמבוסס על זיהוי צורך או בעיה וחיפוש אחר פתרונות ומענים.

[6] מאמרים וסרטונים ישנם לרוב ואני מעריך שרוב הדברים מוכרים. מפנה כאן לדבריו של יורם הרפז במאמר, ולדבריה של מאיה בוז'ו שוורץ כאן.

[7] כדי לאפשר את השאלה היה צורך בהמתנה. זהו עקרון יסודי שחוזר על עצמו בנוגע לשאילת שאלות בפרט ובנוגע להעברת יוזמה למשתתפים בכלל. עליזה חיכתה בסבלנות עד שהשאלות תתיילדנה. ייתכן שעם עוד מעט סבלנות וזמן (הזמן הוא משאב בעייתי וחמקמק כידוע), גם אופי השאלות היה הולך ומעמיק ובהתאם לכך גם אופי המענה.

3125
0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Fill out this field
Fill out this field
יש להזין אימייל תקין.
You need to agree with the terms to proceed

קרא גם:

תפריט